במקום להסתכל על חצי הכוס הריקה ולמנות את כל הכשלונות כביכול של נתניהו, אני בוחר להתמקד דוקא עם נימה אופטימית בחצי הכוס המלאה, וכ"כ למה? בגלל שמדובר רק במאה ימים.
במשחקי ספורט קוראים לזה - מבחן התוצאה, לא משנה איך ולמה העיקר היא התוצאה הסופית, ובמקרה דנן עדיין רחוקים אנו מלסכם את העבודה של הממשלה הנוכחית, אך בתום מאה הימים הראשונים אפשר לומר שמבחן התוצאה מסתכמת במילה אחד - הצלחה.
בתום מאה ימי עבודה מפרכת אפשר להגיד מה שרוצים על אופיו או על דרך התנהלותו של ראש הממשלה , תמיד ימצאו על כל אדם משהו לטוב ולרע, אך אם רוצים להשוות את זה לקדנציה הראשונה של נתניהו או לראשי ממשלה אחרים בהחלט יש שינוי לטובה, ראש הממשלה הקים ממשלת אחדות לאומית בניגוד לתחזיות, כרת ברית עם שותפו הבכיר שר הבטחון מר אהוד ברק והם עובדים בשיתוף פעולה עם הרבה מחמאות אחד על השני, ההחלטות מתקבלות ביחד עם התייעציות ושיתוף פעולה עם כל הבכירים והשותפים הקואליציונים, בלי הדלפות וחיכוחים, בלי מהלומות ואגרופים, תוך אחדות דעות מימין ומשמאל,ראש הממשלה מתייחס יותר לחבריו, נמנע מעימותים ומהתבטאיות , נמנע מראיונות וחשיפה, מתמקד בעבודה הרבה ובדיונים אל תוך הלילה יום יום, התקציב הדו שנתי עבר בממשלה ויעבור בכנסת ברוב גדול, אל אף כל הדברים שעלו והורדו מהשולחן, שכבות החלשות לא מקבלים גזירות חדשות, הקצבאות הוגדלו והאבטלה לא עולה ביחס לעולם, השקט הבטחוני בדרום נמשכת מאז הקמת הממשלה , ועל כל קסאם בודד שנוחת מעזה התגובה לא מאחרת לבוא תוך שעות, העמדות המדיניות שמציג ראש הממשלה מקבלת תמיכה ציבורית יוצא דופן מימין ומשמאל, התמיכה בראש הממשלה עלה פלאים מ28% בחודש מאי ל49% , הליכוד מתחזק לפי הסקרים ובדו קרב אישי מקבל נתניהו 52% מקולות הבוחרים.
אז לא הכל עבר בקלות ובמריחה, יש מחלוקות עם ארה"ב בנושא ההתנחליות ואיראן, התקציב עבר אחרי וויתורים שהציגו את ראש הממשלה כזגזגן וכוותרן, אך א"א להתכחש לעובדות ולנתונים.
ואם כבר משוויאים את זה למאה ימים הראשונים של ממשלת אולמרט או שרון אפשר להגיד שאזרחי ישראל ישנים היום יותר טוב מבעבר, אין אינתיפאדה משתוללת בערי ישראל, אין קסאמים שמומטרים על יישובינו, אין אבידות מקרב בנינו , אין שר בטחון שמסתכל במשקפת סגורה , אין ראש ממשלה שיוצא גבר מכל עימות ומשתחצן, אין שר אוצר, משפטים, שמואשמים בשחיתות ובקלות ראש, אין ועדות חקירה, אין הפגנות ואין כניעה לטרור.
מי שמעביר ביקורת ראוי קודם להסתכל אחורה ולהיזכר בשלש כהונתו של ממשלת קדימה , להיזכר ביכולתיו של יו"ר האופוזיציה להקים ממשלה פעמיים, להישמע לביקורת ולבוז שנשמע בבית מפי בכיריה, ולקרוא את הדיווחים על הוויתורים והכניעה במו"מ לשלום, להיזכר בממצאיי וועדת החקירה וינוגרד, לראות את ההרס והחורבן, ולהתרשמם מתוצאות הבחירות שנתנו למחנה הלאומי רוב מוצק לשינוי ולתקוה.
